הזדמנות – המלך דוד במערה

 

 

האם אני מחמיץ את ההזדמנות שלי?

בספר האגדה מסופר על דוד המלך,

האם אני מחמיץ את ההזדמנות שלי?
בספר האגדה מסופר על דוד המלך, כשהוא שוכב וישן במערה, מעבר להרי החושך. והמערה מלאה זהב ואבנים יקרות, והוא שוכב על מיטת שן מכוסה בבדים מכל הצבעים האפשריים ולידו שולחן ועליו צפחת מים.
פעם באלף שנים מתרומם המלך דוד למשך 5 דקות ומושיט את ידיו. אם יימצא שם מישהו, שישפוך את המים מהצפחת על ידיו – הוא יתעורר, יחזור לעולם ויביא את הגאולה.
אלפי שנים עברו ואיש לא בא. וכל פעם מחדש, כשעברו 5 הדקות – המלך דוד נאנח וחזר לשכב ישן על מיטתו.

שני אברכים, בעיירה קטנה בפולין, שמעו את האגדה, עשו חישובים על חישובים וגילו שהשנה הזאת – היא שנת האלף.
הם הסתכלו זה על זה והחליטו לצאת לדרך ולהגיע למערה, מעבר להרי החושך.
בדרכם עברו הרפתקאות שונות ומשונות, בחלקן מסוכנות למדי אבל בעקשנות המשיכו במשימתם.
לא עבר זמן רב והם הגיעו למערה. כשנכנסו – האור החזק עטף אותם והם הסתנוורו מרוב היופי, הברק, והנצנוץ שזהר מכל הזהב, האבנים הטובות והבדים הצבעוניים, המובחרים.

עיניהם לא שבעו מלראות את כל נפלאות האלה, ובינתיים, הגיעה השעה… דוד התרומם… – הושיט את ידיו… – עברו 5 הדקות…. – והאברכים – עיניהם נעוצות ביופי המסנוור. דוד נאנח, שכב על מיטתו ונרדם. ואז התעוררו האברכים והבינו….
"ובאותו רגע באה רוח סערה אחזה בשני האברכים, טלטלה אותם טלטלה גדולה, וכשחזרו לעשתונותיהם – ראו שהם נמצאים ליד ביתם בעיירה" .

– מה הפריע לאברכים להתעורר בזמן?
– איזו הזדמנות הם החמיצו?
– למה החמיצו אותה?
– האם אני מחמיץ/ה את ההזדמנות שלי?
– מה האפשרות שלי לא להחמיץ אותה?
כשהוא שוכב וישן במערה, מעבר להרי החושך. והמערה מלאה זהב ואבנים יקרות, והוא שוכב על מיטת שן מכוסה בבדים מכל הצבעים האפשריים ולידו שולחן ועליו צפחת מים.

פעם באלף שנים מתרומם המלך דוד למשך 5 דקות ומושיט את ידיו. אם יימצא שם מישהו, שישפוך את המים מהצפחת על ידיו – הוא יתעורר, יחזור לעולם ויביא את הגאולה.

אלפי שנים עברו ואיש לא בא. וכל פעם מחדש, כשעברו 5 הדקות – המלך דוד נאנח וחזר לשכב ישן על מיטתו.

 

שני אברכים, בעיירה קטנה בפולין, שמעו את האגדה, עשו חישובים על חישובים וגילו שהשנה הזאת – היא שנת האלף.

הם הסתכלו זה על זה והחליטו לצאת לדרך ולהגיע למערה, מעבר להרי החושך.

בדרכם עברו הרפתקאות שונות ומשונות, בחלקן מסוכנות למדי אבל בעקשנות המשיכו במשימתם.

לא עבר זמן רב והם הגיעו למערה. כשנכנסו – האור החזק עטף אותם והם הסתנוורו מרוב היופי, הברק, והנצנוץ שזהר מכל הזהב, האבנים הטובות והבדים הצבעוניים, המובחרים.

 

עיניהם לא שבעו מלראות את כל נפלאות האלה, ובינתיים, הגיעה השעה… דוד התרומם… – הושיט את ידיו… – עברו 5 הדקות…. –  והאברכים – עיניהם נעוצות ביופי המסנוור. דוד נאנח, שכב על מיטתו ונרדם. ואז התעוררו האברכים והבינו….

"ובאותו רגע באה רוח סערה אחזה בשני האברכים, טלטלה אותם טלטלה גדולה, וכשחזרו לעשתונותיהם – ראו שהם נמצאים ליד ביתם בעיירה" .

 

 – מה הפריע לאברכים להתעורר בזמן?

 – איזו הזדמנות הם החמיצו?

–         למה החמיצו אותה?

–         האם אני מחמיץ/ה את ההזדמנות שלי?

מה האפשרות שלי לא להחמיץ אותה?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: