דרכה של שיטת אלכסנדר לליבו של אורי – נער בעל צרכים מיוחדים.

שיעור על השולחן לפי שיטת אלכסנדר

שיעור על השולחן לפי שיטת אלכסנדר

עודד – החצי האחד "עודד ויערה" – עובד באופן קבוע עם תלמידים מבית הספר "שפרירים", שהוא בית ספר לנערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים מכיתה ז' עד י"ב.

יש גם כיתות המשך י"ג ו – י"ד לאלה שרוצים להמשיך להישאר במסגרת.

עודד הוא המורה לשיטת אלכסנדר בבית הספר. משלל הסיפורים שבאמתחתו, הוא מספר בפוסט הנוכחי על אחד התלמידים שלו – אורי.                                    

הפוסט של עודד ושל אורי

 כאשר אני עובד עם נערים ונערות – בעלי צרכים מיוחדים – המשימה שלי היא, ללמד אותם את שיטת אלכסנדר. זוהי שיטת לימודית – טיפולית, או לחלופין – איך אפשר, ללא מאמץ, להשיג כושר גופני. בחברה שלנו כושר גופני הוא בעל חשיבות רבה מאוד והנערים והנערות, הבאים אלי, שמחים מאוד לקבל עזרה בכיוון זה.

הם לומדים – בעזרת חשיבה ותשומת לב – לשפר את היציבה שלהם כך, שהעמידה (הזקופה) שלהם מתארכת והישיבה (הזקופה) שלהם מתארגנת מבלי שהגב ייפול. וזה קורה מבלי להיות כבול למחשבה על כושר גופני באמצעים המקובלים, אלא לשים לב ש"הצוואר יהיה חופשי, כדי שהראש יבוא קדימה ולמעלה, כדי שהגב יתארך ויתרחב". (אלה הן הנחיות היסוד של שיטת אלכסנדר.)

איך עוזרת שיטת אלכסנדר לחניכים בעלי צרכים מיוחדים?

יש להדגיש ולומר שלחניכים שלי, בעלי הצרכים המיוחדים, זאת אחת האפשרויות הטובות לתת להם להתארגן. במיוחד לאלה המתקשים בשיווי משקל ובאיזון גופם – להתקדם ולהתפתח במשחקי כדור, ברכיבה על אופניים ובכל פעילות גופנית אחרת.

בנוסף – כפי שתקראו בסיפור על אורי – הארגון, הסדר והאיזון עובדים גם על המחשבה.

וכתוצאה מכך – פעולת הקריאה והכתיבה נלמדות ביתר קלות.

הסיפור של אורי

אורי היה תלמידי לשיטת אלכסנדר במשך 3 שנים, כשלמד בכתות: י' – י"א – י"ב. עבדנו יחד יפה מאוד. היה לנו כבוד אחד כלפי השני. אורי הקפיד להגיע לשיעור בזמן, על אף שהמרחק מביה"ס לחדר העבודה שלי הוא 10 – 15 דקות הליכה.

לא תמיד נענים בעלי הצרכים המיוחדים לכל נפלאות שיטת אלכסנדר, אבל עם אורי לא הייתה בעיה בכלל. הוא קיבל את ההנחיות, הבין אותן, הגיב עליהן כראוי גם בהליכה, גם בישיבה, גם ברכיבה על אופניים ובכל הפעילויות האחרות שעסקנו בהן.

אורי הוא דיסלקטי. לא קרא ולא כתב כל השנים. אלי הוא בא כי רצה לבוא, לאו דווקא בגלל הקריאה והכתיבה.

מה גרם לאורי לשנות את דעתו בעניין הקריאה והכתיבה

אחרי שנתיים עבודה איתי, החלטתי לנסות לשאול אותו בעניין הקריאה והכתיבה. התברר בשיחה, שכבר נעשו הרבה ניסיונות ללמד אותו, שנחלו כשלון ובמשך הזמן עוררו אצלו התנגדויות לא מעטות.

איתי הוא הסכים לנסות. ולהפתעתי – ללא קושי מיוחד – הוא התחיל לקרוא ולכתוב.

וכך, כתלמיד כתה י"ב הגיע – תוך מספר שבועות – מחוסר מובהק בקריאה וכתיבה לרמה של קריאה רהוטה וכתיבה סבירה. כשהייתי שואל אותו אם לא היה רוצה לקרוא ספר או עיתון – היה עונה, שלא מעניין אותו.

הוא רצה להתגייס (ובסוף י"ב –גויס) לצבא, אבל לא קשר את הצורך בקריאה ובכתיבה לאפשרות לקבל תפקיד יותר מעניין בצבא. הסיבה, שהסכים והצליח לפרוץ  את מחסום ההתנגדות, הייתה היכולת שלו ושלי ליצור קשר חזק, בעזרתה הנדיבה של שיטת אלכסנדר.

מודעות פרסומת

שיקום מתבגרים בעלי צרכים מיוחדים – סיפורה המיוחד של דבורה לשם, שמיישמת את שיטת אלכסנדר בעסק המצליח שלה

הכרות                                                                                                                                                                                                                                         

 שלום לכולנו

שבוע חדש, שנה חדשה, פוסט חדש.  המשך הנושא "שיטת אלכסנדר בעבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים".

הפעם ברצוננו להציג בפניכם את דבורה לשם, תלמידה מבריקה בשיטת אלכסנדר, ששיקמה את עצמה  – דרך עבודה בשיטת אלכסנדר – אחרי ניתוח גב (פריצת דיסק), שפרק לה את החיים והכניס אותה לכאבים, ללחצים ולחרדות.

 
 
 

דבורה - בראיון שיקום 

 

דבורה עובדת, כבר שנים, עם נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים, וממלאת תפקיד חשוב מאוד בחייהם של המתבגרים. הכאבים, הניתוח בגב והתקופה שבאה אחריו הוציאו אותה "מהמעגל" ומנעו ממנה להמשיך בעבודתה המבורכת.

בעקבות העבודה והלימוד של שיטת אלכסנדר ובעזרת האינטליגנציה המולדת הגבוהה של דבורה – היא גילתה את הכוחות האמיתיים שלה, ובהמשך פתחה משרד עצמאי, שהיום הוא "שם דבר" בשיקום של מתבגרים בעלי צרכים מיוחדים.

ועל זה היא מספרת לכם בעצמה בהמשך הפוסט הזה.

  

שיקום של מתבגרים בעלי צרכים מיוחדים
לאחר 20 שנה של עבודה עם מתבגרים בעלי צרכים מיוחדים למדתי מהם ש:
רק הם יכולים להוביל את עצמם קדימה – ולחולל שינוי.
למדתי את חשיבות חברת השווים , אדם צריך להרגיש נוח עם האנשים שסביבו ואת זה הוא יכול לעשות רק עם יש לו חברה מתאימה.
חברת השווים היא מנוף להתפתחות אישית ולבטחון עצמי. האם החברה הרגילה באמת מקבלת חריגים ?.

הקשר לשיטת אלכסנדר

עצם הביטוי שיקום לעומת טיפול מקביל באלכסנדר לשיעור ולא לטיפול.
כמו באלכסנדר גם בשיקום שני הצדדים לומדים כל הזמן ואף אחד אינו יודע יותר טוב מהשני את התשובה.
באלכסנדר וגם בשיקום התלמיד הוא המוביל לשינוי , ללימוד, להתפתחות כשהמורה נותן את הכוון את הטכניקה אך לא מחליט במקומו.
בעבודתי עם החניכים אני קודם כל לומדת יחד איתם את הצרכים את הרצונות ויחד אנחנו מסמנים מטרה.
אחרי שיש מטרה אנו לומדים באיזו דרך נוכל להגיע אליה.
לכל אחד ואחת יש דרכים ומטרות אחרות. אני נפגשת עם החניכים והוריהם בצומת מורכב מאד של סיום התיכון כשהשאלות הן – לאן אלך? מה דרכי ?.

שיקום לקראת צבא – שימוש במונחים משיטת אלכסנדר

כאן בישראל נכנס חזק כל נושא הצבא. סביב הגיוס לצה"ל עולים שוב כל הקשיים המורכבים.
יש כאלה שעצמאים מספיק לשרת – ואנו עובדים על חיזוק הבטחון , הבנת מצבים ומתרגלים את אשר עומד להתרחש בשלב הבא – או בשפת אלכסנדר "נותנים כיוון וידע נוסף".
ידע נותן כוח , מרגיע ומוריד חרדות.
ישנם תלמידים המקבלים פטור משרות ומשלימים איתו ומבינים שהצבא אינו מתאים להם.
תלמידים אלה בדרך כלל עשו תהליך משותף עם ההורים ויש השלמה עם המציאות.
ישנה קבוצה נוספת הרוצה ל"היות כמו כולם" וגם להוריהם קשה לקבל את השוני והחריגות ונלחמים להישאר במסלול הרגיל. כאן התהליך ארוך, מורכב וכואב עם התנגדות להחלטת הצבא.
לי חשוב לתת כיוון , להעביר את כל מה שאני יודעת , בשום אופן לא להחליט במקום החניך ומשפחתו. אני זוכרת תמיד שאני "תחנה בדרך" – אין לי מנדט לקבל החלטות על אף אחד מהם.
תהליך ההתנגדות ואחר כך ההבנה וההשלמה הוא תהליך חשוב ביותר.
לכל אחד לוקח זמן אחר לתהליך מורכב זה ואני אשאר סובלנית ולא שיפוטית (גם זה בהשפעת אלכסנדר).

סיפורי האישי – והתרומה של שיטת אלכסנדר
לפני כ- 4.5 שנים הגעתי לאלכסנדר אחרי ניתוח גב שגרם לי למשבר כללי קשה ביותר.
למדתי בעזרת יערה המדהימה ויוצאת הדופן ,שאני אדם עם המון כוח וחכמה שהעמיס על עצמו המון דברים ולא עצר אף פעם להבין יותר לעומק למה אני עושה את זה ? , לאן זה מוביל אותי ? וכו.
ללא ספק לאחר תהליך מרתק ומקצועי אני יכולה להגיד ששיטת אלכסנדר גרמה לי לבריאות טובה יותר , לשינוי מחשבה ,לסקרנות ,ליצירתיות ,לאומץ לשנות תבניות מוכרות ולהבנה שהמערכת היא פסיכו-פיזית ושאי אפשר להפריד בין הגוף לנפש.
התהליך גרם לי להעמיד את עצמי במקום ראשון ולא אחרון כש"הנהנים" מתהליך זה הם בני משפחתי , חבריי ותלמידיי.
מקצועית אני הרבה יותר טובה , שלווה ומבינה תהליכים.

אני מודה ליערה שפתחה לי אופקים חדשים לעולם מרתק והאמינה בי בזמן הכי קשה של חיי.

נ.ב. – לוקח זמן להבין את השיטה , אין ניסים – יש עבודה קשה לאורך זמן.

דבורה לשם

יועצת לשיקום ומסגרות המשך

הילדה הכי יפה בגן

הילדה הכי יפה בגן

הילדה הכי יפה בגן - שיטת אלכסנדר

מה יכול לגרום לחלק מהילדים הכי יפים בגן לגדול לנערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים? מה ולמה משתנה משהו בהתנהלות של הילד שיכול להביא אותו למצב של נער בעל צרכים מיוחדים?
שאלה שכדאי להשאירה פתוחה, בזמן שאנחנו מתבוננים סביבנו ומנסים לאתר גם את הילדים וגם את הסיבות.

על מה כדאי לנו להתבונן ?
כאן רצינו להביא רק כמה כיווני מחשבה וכיווני עזרה, שאם נגיש אותה בזמן, יתכן ונוכל להבטיח את עתידם של ילדים אלה:
לפעמים – הילד נולד עם פגם כלשהו…
לפעמים – תנאי הסביבה גורמים לשינוי…
ולפעמים אנחנו לא מאתרים את הסיבה רק עומדים בפני העובדה שהנער זקוק לעזרה.

מה אנחנו יכולים להציע כעזרה?
בכל מקרה – שיטת אלכסנדר, שעוסקת בארגון ובהחזרת שיווי המשקל המולד – מתאימה לכולנו.
בפוסט הקודם ראיתם קטע מסרט, המתאר עבודה מעשית עם נער ונערה בעלי צרכים מיוחדים. אנחנו מקווים ששמתם לב איך השתנה השימוש בגוף עם ההכוונה הנכונה של שיטת אלכסנדר.

הבעיות איתן אנחנו נתקלים בעבודה זו הן:
קשיי ריכוז, היפראקטיביות, סף גירוי נמוך, תסכול, C.P. קל, דיסלקציה, פיגור שכלי, מופרעות רגשית.
ולפעמים אנחנו עובדים עם מקרים יותר קשים. (ראה חלון "סיפורי תלמידים מטופלים" – הסיפור "ילד מתוק שלי").
בעבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים – עבודת המורה לשיטת אלכסנדר חייבת להיות מדויקת מאוד. האווירה בשיעורים והקשר הבלתי אמצעי – הישיר, האוהב והמקבל את האדם כפי שהוא – חשובים עד למאוד.
הדגש הוא – להקשיב לגוף שלי. לשים לב איך אני הולך? איך אני יושב? מתי כואב לי הגב? מה עוזר לי לנסוע על אופניים בשיווי משקל ולא ליפול?

אם כך, במה נבחין,בעצם, כשאנחנו באים לעבוד בשיטת אלכסנדר עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים?
כל התופעות – המשותפות לכולנו – הן הרבה יותר קשות ומודגשות אצל בעלי צרכים מיוחדים. הגוף מגיב בצורה יותר אגרסיבית למצבים רגשיים – נפשיים כמו לחצים וחרדות. יש מקרים של נכות, צליעה, קושי בשיווי משקל, בעיות קואורדינציה, כאבי ראש שהופכים למיגרנות וכדומה.
לכן יש חשיבות מרובה למגע המכוון של ידי המורה, לאווירה האוהדת, לשקט, לקבלה, לנוכחות של המורה בזמן השיעורים כי כך נוצרים התנאים הנכונים לפירוק האלימות והתסכול ולהתפתחות הקואורדינציה וההתארגנות הפנימית.

איך נרכוש את תשומת ליבם?
כדאי להפעיל בשיעורים כאלה עזרים שונים כמו: משחקי כדור, נסיעה על אופניים, שמיעת מוזיקה… זה פותח את הקשב ומאפשר קליטה טובה יותר של הנחיית הכיוונים.

לסיכום – יש בארץ הרבה מורים טובים לשיטת אלכסנדר, שיכולים לעזור בהחלט בכיוון שהעלינו בפוסט הזה. אנחנו עוסקים כבר כמה שנים טובות עם בעלי צרכים מיוחדים, ונשמח להציע לכם – אם אתם רוצים לנסות אפיק זה של עזרה – גם את עצמנו, אם אתם באזור שלנו; וגם מורים אחרים, אם אתם באזורים אחרים.
בהצלחה לכולנו – לעוזרים ולנעזרים בשיטת אלכסנדר.

הוראת שיטת אלכסנדר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים

זהו. עברנו נושא. החיים זורמים להם…
אנשים בעלי צרכים מיוחדים
יש ביקוש עצום לעזרה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, לכן החלטנו להקדיש סדרה של כמה פוסטים לנושא הזה. וכמו תמיד אנחנו מזמינים את כל מי שרוצה, להשתתף בדיון.
הפוסט הראשון בסדרה הוא מעין הקדמה לנושא. בהמשך אתם יכולים לצפות בקטע מסרט על עבודה מעשית,
בפוסטים הבאים נפתח את הנושא מכיוונים שונים. אתם מוזמנים להשתתף. להביע את דעתכם ולכתוב תגובות.

ובכן האם שיטת אלכסנדר יכולה לעזור באמת לאנשים בעלי צרכים מיוחדים? מה יש בה בשיטה הזאת? איך היא יכולה לעזור?
רגע… רגע… רגע…
השאלה האמיתית הראשונה היא: מה זאת אומרת? מה עושה אנשים, ילדים, נערים ל"בעלי צרכים מיוחדים"? במה הם שונים מאנשים המכונים "רגילים"? האם אין לכל אחד מכולנו "צרכים מיוחדים"?
אם ניתן את מירב תשומת הלב שלנו לשאלות הללו ולעצמנו – נגלה שבעצם אין הבדל בסיסי בין אנשים "רגילים" לבין "בעלי צרכים מיוחדים": כשמשהו משתבש –
לכולנו כואב הגב, לכולנו כואב הצוואר, הראש, הברכיים. לכולנו יש מחלות כמו: אסטמה, דלקת פרקים, אסטאופורוזיס, עקמת. כולנו עובדים מול מחשב והכתפיים כואבות לכולנו,
וכולנו בוודאי ובוודאי סובלים מלחצים ומחרדות, וכולנו – בלי שום ספק – רוצים שיהיה לנו טוב. שנרגיש טוב… ואפשר להמשיך כך עד אין סוף.
ההבדל היחידי שאנחנו יכולים לראות הוא הקושי. דרגות הקושי. כל דבר שהולך בקלות יחסית לאנשים "רגילים" – הולך יותר בקושי ל"בעלי צרכים מיוחדים".
ושם יש לשים את הדגש.
שיטת אלכסנדר עוזרת לכולם. הפעלה נכונה של ה – PRIMARY CONTROL (ראה פוסטים קודמים על חמשת העקרונות), של הנחיית הכיוונים היא מדויקת ונכונה לכולם.
"הצרכים המיוחדים" הנדרשים הם מהמורה: א. הרבה סבלנות. ב. אפשרות למצוא את דרכו המיוחדת של התלמיד. הדרך בה הוא יכול ללמוד. ג. אפשרות להגיע לעולמו הפנימי של "בעל הצרכים המיוחדים", למקום ממנו הוא מתקשר וממנו הוא מסכים להתארגן מחדש, להתרענן, להתרווח ולוותר על הכאבים, על הלחצים ועל החרדות.
לסיכום:                                                                                                                                                                                                                                 (קטע מתוך עבודה שעשה גל בן אור לקראת הקונגרס העולמי החמישי שנערך בישראל בשנת 1996.)
למורה שעובד עם "בעלי צרכים מיוחדים": ילדים, נערים, מבוגרים יש הזדמנות יוצאת מהכלל לראות עד כמה שיטת אלכסנדר מדויקת ונכונה. הדרישה להנחיית הכיוונים מוציאה לאור את האמת הנובעת משיטת אלכסנדר, ומכריחה את המורה לנהוג ביושרה פנימית (INTEGRITY). התגובות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הן חזקות וחדות בצורה יוצאת דופן.
הרושם החזק שלנו מעבודה עם אנשים "בעלי צרכים מיוחדים" הוא – עד כמה שיטת אלכסנדר היא באמת מדויקת ובאמת נכונה.

מה באמת עושה המשענת של "משאלות"?

איך באמת עוזרת המשענת של "משאלות"?

היום – בפוסט שלפניכם, אתם רואים מה עושה המשענת לגב של הנערה רבת החן שבתמונה.

המשענת של משאלות - שיטת אלכסנדר
המשענת של משאלות – שיטת אלכסנדר

נעמי נשענת עליה בנוחיות… הגב לא שוקע ולכן לא יכאב… הראש לא ילחץ ולא יכביד על הרווחים שבין חוליות השדרה שלה ולכן גם הצוואר לא יכאיב לה…
אין ברצוננו לחזור על מה שנאמר בנושא זה בפוסטים הקודמים – לכן נביא שני סיפורים קצרים שכתבו לנו אנשים שחוו את הרגשת הרווחה, האיזון והקלות שמרגישים כשמשתמשים במשענת של "משאלות".
והדבר החשוב ביותר:
אין המשענת באה במקום או מתכוונת להחליף את השיעורים של שיטת אלכסנדר. בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים להיות עצמאים בניהול עצמנו, אנחנו נפטרים מכאבים בחלקי הגוף השונים (שבדרך כלל כואבים לכולם), ואנחנו חיים באיזון, באיכות וברווחה.
המשענת היא רק כלי עזר בחיי היומיום הלוחצים.

סיפור ראשון – משענת ה"משאלות"
יום אחד התיישבתי על כסא שלמשענתו הייתה מצורפת משענת ה"משאלות" ומיד הרגשתי כל כך נוח שהחלטתי על המקום לרכוש לעצמי משענת כזאת, כשאני רואה לנגד עיני כיצד אשתמש בה בספה שבביתי.
מספר ימים לאחר שהמשענת שימשה אותי בנאמנות, ביושבי על הספה הבלתי נוחה שלנו – ראיתי שבן זוגי לקח אותה לשימושו בכסא עבודתו.
שאלתי אותו אם זה נוח לו, והוא ענה לי שהוא מעוניין לבדוק. כשהערתי שהמושב של הכסא נעשה קטן על חשבון המשענת – ענה לי: אבל נוח לי בגב.
לאחר מספר ימים, כשהתעניינתי שוב – התשובה הייתה: הישיבה מאוד מאוד נוחה למרות שהמושב של הכסא הוקטן במקצת.
נכון להיום – משענת ה"משאלות" משמשת את שנינו בהנאה ובנוחות רבה.
ויבואו על התודה והברכה ממציאי המשענת והמוציאים לפועל.
יישר כוח
עופרה ואייזיק עשת – קיבוץ מעגן מיכאל

סיפור שני –יוהאנה מחיפה מספרת  –
המשענת מאפשרת לי לשבת ליד בעלי, לראות סרט ב – D.V.D. , מההתחלה עד הסוף, במקום לנטוש אותו אחרי 20 דקות (כפי שנהגתי לעשות עד עכשיו), ולשכב על הספה.
גם בנהיגה במכונית: אני נוהגת במכונית מחיפה לירושלים, ובדרך כלל הייתי מגיעה עם גב עייף וכואב.
היום אני נוסעת כל הדרך מחיפה לירושלים ומגיעה עם איכות כזאת של גב, שמאפשרת לי להמשיך את היום בכיף ולמלא את כל המשימות שלקחתי על עצמי.

ובכן – בשביל מה צריך משענת?

"בשביל מה צריך משענת"? – המשך
ניגון, הנכד שלנו ללא משענת

ניגון, הנכד שלנו ללא משענת

את הפוסט הקודם סיימנו בשאלה:
מה באמת קורה שם בגב – שכל כך קשה לקום אחר כך מהספה הרכה והנוחה? הרי ההיגיון אומר, שאם נחנו טוב על הספה – נהיה רעננים למדי כדי לקום בלי בעיות?
מה דעתכם? חשבתם על כך השבוע? ניסיתם לשים לב מה קורה?
ובכן – – –
בשקיעה של הגב בתוך הכורסה או הספה (ובעצם בכל שקיעה של גב, אם תסתכלו בתמונה) הראש הגדול והכבד שלנו שוקע ולוחץ על חוליות הצוואר. על חוליות הגב. והלחץ מגיע עד הברכיים ועד כפות הרגליים.
כתוצאה מכך – החוליות נדחסות אחת אל השנייה, הסחוס נמעך ונשחק, נוצר לחץ על העצבים ואז – כואב וקשה לקום.
אז מה אפשר לעשות?
אנחנו ב"משאלות" היינו בעבר מלאי כאבים, מנוסים במיוחד בכאבי גב. ומצאנו דרך לצאת משם.
קודם כל ולפני הכול – זוהי שיטת אלכסנדר שעזרה לנו. ואנחנו מודים לבורא העולם ששלח לנו אותה, עם כל המורים שסייעו לנו בדרכנו.
אבל, בכל זאת – מה עושים כשהגב עייף, רוצה לנוח, רוצה להישען?… ואי אפשר כל הזמן לתת כיוונים?…
ואז עלה הרעיון של המשענת.
רעיון זה מבוסס בראש וראשונה על מיטת "הטיפולים" של שיטת אלכסנדר, שעשויה עץ. והיא אחד "היתרונות המכניים" (בשפתו של אלכסנדר –
Mechnical advantage ) של השיטה. כלומר, העץ הקשה מונע מהגב לשקוע, בצורה מכנית. כתוצאה מכך נמנע הלחץ על העצבים ולא כואב לנו.
הרעיון שלנו הוא המשענת של "משאלות".
היא עשויה עץ, עטופה ומקושטת בבד כותנה צבעוני, מעוטר בלוגו שלנו, שנמצא פה בראש הבלוג, המשענת מאפשרת ומזמינה את הגב להישען עליה ולנוח כמה שנרצה, מבלי שיגרמו נזקים לסחוס, כי הגב לא שוקע. המשענת תומכת אותו והוא יכול לנוח בלי לשקוע.
בפוסט הבא – השלישי בסדרה על המשענות תוכלו לראות תמונה, שמצדיקה את התיאור שלנו. וגם לקרוא סיפורים של אנשים שהמשענת של "משאלות" הצילה אותם.
מי שמעוניין – יכול להיכנס עכשיו לחלון "המשענות שלנו". יש שם גם הסבר קצר, גם תמונות וגם המלצות.
המשענת היא כלי עזר מצוין לשיטת אלכסנדר, "לכל מי שרוצה לתמוך בגב שלא יכאב".
אתם כולכם מוזמנים
גם לקבל שיעורים,

משענות שיטת אלכסנדר

משענות שיטת אלכסנדר

גם לרכוש משענת,
וגם להגיע למצב
של – אין כאבים בגב…. בצוואר…בברכיים…
אצלנו בגבעת חיים – איחוד, עמק חפר, ליד חדרה.
עודד ויערה בן אור
04-6369144
odedbo@ghi.org.il

בשביל מה צריך משענת?

הפעם, לשם שינוי, נתחיל את הפוסט החדש שלנו בשיר, שכתבה דבורה לֶשֶם – מקיבוץ גבעת חיים – איחוד. דבורה היא תלמידה מבריקה בשיטת אלכסנדר.

"המשענת שלי"

"משענת המשאלות"                   בביתי החדש פזורות משענות,
משאלות המשענת.                    עוד אחת אצלי במשרד
פתאום נתפס לי הגב,                 ושתיים נוספות אצלנו במכונית.
וזה כאב, כאב כל כך.                שמהן נהנות גם שתי הבנות.

אני מחפשת לי פתרונות,               אין ספק – החיים עכשיו אחרים,
שואלת את עצמי הרבה שאלות.     עם המשענת אני שמחה ואין כאבים.
מגלה שיש פתרון פשוט ונחמד,     "משענת המשאלות" בשבילי איכות חיים.
צבעוני, אסתטי ומתאים לכל אחד.  בפשטות שלה הוסיפה עוד טעם לחיים.

שלומי משתרע על הספה

שלומי משתרע על הספה

זוהי "משענת המשאלות"
נוחה מאוד ונותנת לי תשובות.
הגב שלי מתארך, חש בנוח
ואני עם חיוך רחב והרבה כוח.

שיטת אלכסנדר בעיקרון לא אוהבת משענות. כסא העבודה שבו משתמשים בשיעורים – הוא כסא ללא משענת. בשיעורים בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים ש…
אם נניח לצוואר להיות חופשי, ונאפשר לראש לבוא קדימה למעלה, ולגב להתארך ולהתרחב…"
אז – בשביל מה צריך משענת?

באמת – בשביל מה???

מה דעתכם ? חשבו לרגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא—– מה נראה לכם?

הבתים שלנו מלאים בכורסאות ובספות נוחות, שאפשר לשקוע ולרבוץ בהן ולנוח. אבל – מה קורה לגב, כשהוא שוקע?

אתם מכירים מצב, כשרוצים לקום מהספה – ואין כוח לצאת ממנה?
או – יותר גרוע – הגב,(הברך, הצוואר) מתכווץ ומכאיב?
ואז אומרים: "אוי"… "הגב כואב לי"… "אוף, אין לי כוח"… ונאנחים תוך כדי קימה… מכירים את זה?
מה, באמת, קורה שם בגב (בברך, בצוואר) – שכל כך קשה אחר כך לקום מהספה הרכה והנוחה?
נשאיר אתכם השבוע עם השאלה הזאת. הכיוון לפתרון יגיע בשבוע הבא.

בינתיים אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, בסוף הפוסט במקום המיועד לתגובה. או להתקשר אלינו בטלפון או במייל. שיהיה לכם שבוע נפלא ומחשבות מעניינות.
עודד ויערה בן אור
טלפון: 04-6369144
מייל: odedbo@ghi.org.il