לנגן עם (או בלי) שיטת אלכסנדר – פוסט שני

תמונה של איתי לומד לנגן שיר

הזמן חולף. אנחנו לא עומדים בקצב, ובינתיים אנשים וילדים לומדים לנגן בלי עזרתה של שיטת אלכסנדר, בלי לדעת מה בעצם קורה להם בגוף בזמן שהם מנגנים ולא נותנים לעצמם כיוונים.
אם מישהו מכם לא זוכר מהם "כיוונים" לפי שיטת אלכסנדר (או לא יודע) – כדאי שיגולל את הפוסטים להתחלה וימצא את הפוסטים המדברים, מראים ומסבירים את הנושא.
נסתכל עכשיו על התמונה של איתי החמוד, המוכשר שלומד ואוהב לנגן. הוא יושב ליד הפסנתר והגב שלו שוקע.במונחים של שיטת אלכסנדר אומרים " אין לגב הזה כיוונים".                 אם ימשיך ככה הרבה שנים – וכולנו מקווים שימשיך לנגן – הגב שלו, או הצוואר יהיו  מקור לכאבים . כדי למנועהתפתחות של כאבי גב, כאבי צוואר,כתפיים או ידיים – רצוי מאוד להתחיל עכשיו, בגיל זה ללמד אותו את הנחיית הכיוונים (ראה באחד הפוסטים הראשונים).

גם אנשים מבוגרים, שמנגנים על כלי נגינה שונים וכבר סובלים מכאבי גב,כאבי צוואר, כתפיים, ברכיים – שיטת אלכסנדר פותחת בפניהם את האפשרות לוותר על כאבים אלה ולנגן בהנאה מרובה כאוות נפשם.

מה באמת עושה המשענת של "משאלות"?

איך באמת עוזרת המשענת של "משאלות"?

היום – בפוסט שלפניכם, אתם רואים מה עושה המשענת לגב של הנערה רבת החן שבתמונה.

המשענת של משאלות – שיטת אלכסנדר

נעמי נשענת עליה בנוחיות… הגב לא שוקע ולכן לא יכאב… הראש לא ילחץ ולא יכביד על הרווחים שבין חוליות השדרה שלה ולכן גם הצוואר לא יכאיב לה…
אין ברצוננו לחזור על מה שנאמר בנושא זה בפוסטים הקודמים – לכן נביא שני סיפורים קצרים שכתבו לנו אנשים שחוו את הרגשת הרווחה, האיזון והקלות שמרגישים כשמשתמשים במשענת של "משאלות".
והדבר החשוב ביותר:
אין המשענת באה במקום או מתכוונת להחליף את השיעורים של שיטת אלכסנדר. בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים להיות עצמאים בניהול עצמנו, אנחנו נפטרים מכאבים בחלקי הגוף השונים (שבדרך כלל כואבים לכולם), ואנחנו חיים באיזון, באיכות וברווחה.
המשענת היא רק כלי עזר בחיי היומיום הלוחצים.

סיפור ראשון – משענת ה"משאלות"
יום אחד התיישבתי על כסא שלמשענתו הייתה מצורפת משענת ה"משאלות" ומיד הרגשתי כל כך נוח שהחלטתי על המקום לרכוש לעצמי משענת כזאת, כשאני רואה לנגד עיני כיצד אשתמש בה בספה שבביתי.
מספר ימים לאחר שהמשענת שימשה אותי בנאמנות, ביושבי על הספה הבלתי נוחה שלנו – ראיתי שבן זוגי לקח אותה לשימושו בכסא עבודתו.
שאלתי אותו אם זה נוח לו, והוא ענה לי שהוא מעוניין לבדוק. כשהערתי שהמושב של הכסא נעשה קטן על חשבון המשענת – ענה לי: אבל נוח לי בגב.
לאחר מספר ימים, כשהתעניינתי שוב – התשובה הייתה: הישיבה מאוד מאוד נוחה למרות שהמושב של הכסא הוקטן במקצת.
נכון להיום – משענת ה"משאלות" משמשת את שנינו בהנאה ובנוחות רבה.
ויבואו על התודה והברכה ממציאי המשענת והמוציאים לפועל.
יישר כוח
עופרה ואייזיק עשת – קיבוץ מעגן מיכאל

סיפור שני –יוהאנה מחיפה מספרת  –
המשענת מאפשרת לי לשבת ליד בעלי, לראות סרט ב – D.V.D. , מההתחלה עד הסוף, במקום לנטוש אותו אחרי 20 דקות (כפי שנהגתי לעשות עד עכשיו), ולשכב על הספה.
גם בנהיגה במכונית: אני נוהגת במכונית מחיפה לירושלים, ובדרך כלל הייתי מגיעה עם גב עייף וכואב.
היום אני נוסעת כל הדרך מחיפה לירושלים ומגיעה עם איכות כזאת של גב, שמאפשרת לי להמשיך את היום בכיף ולמלא את כל המשימות שלקחתי על עצמי.

בשביל מה צריך משענת?

הפעם, לשם שינוי, נתחיל את הפוסט החדש שלנו בשיר, שכתבה דבורה לֶשֶם – מקיבוץ גבעת חיים – איחוד. דבורה היא תלמידה מבריקה בשיטת אלכסנדר.

"המשענת שלי"

"משענת המשאלות"                   בביתי החדש פזורות משענות,
משאלות המשענת.                    עוד אחת אצלי במשרד
פתאום נתפס לי הגב,                 ושתיים נוספות אצלנו במכונית.
וזה כאב, כאב כל כך.                שמהן נהנות גם שתי הבנות.

אני מחפשת לי פתרונות,               אין ספק – החיים עכשיו אחרים,
שואלת את עצמי הרבה שאלות.     עם המשענת אני שמחה ואין כאבים.
מגלה שיש פתרון פשוט ונחמד,     "משענת המשאלות" בשבילי איכות חיים.
צבעוני, אסתטי ומתאים לכל אחד.  בפשטות שלה הוסיפה עוד טעם לחיים.

שלומי משתרע על הספה

זוהי "משענת המשאלות"
נוחה מאוד ונותנת לי תשובות.
הגב שלי מתארך, חש בנוח
ואני עם חיוך רחב והרבה כוח.

שיטת אלכסנדר בעיקרון לא אוהבת משענות. כסא העבודה שבו משתמשים בשיעורים – הוא כסא ללא משענת. בשיעורים בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים ש…
אם נניח לצוואר להיות חופשי, ונאפשר לראש לבוא קדימה למעלה, ולגב להתארך ולהתרחב…"
אז – בשביל מה צריך משענת?

באמת – בשביל מה???

מה דעתכם ? חשבו לרגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא—– מה נראה לכם?

הבתים שלנו מלאים בכורסאות ובספות נוחות, שאפשר לשקוע ולרבוץ בהן ולנוח. אבל – מה קורה לגב, כשהוא שוקע?

אתם מכירים מצב, כשרוצים לקום מהספה – ואין כוח לצאת ממנה?
או – יותר גרוע – הגב,(הברך, הצוואר) מתכווץ ומכאיב?
ואז אומרים: "אוי"… "הגב כואב לי"… "אוף, אין לי כוח"… ונאנחים תוך כדי קימה… מכירים את זה?
מה, באמת, קורה שם בגב (בברך, בצוואר) – שכל כך קשה אחר כך לקום מהספה הרכה והנוחה?
נשאיר אתכם השבוע עם השאלה הזאת. הכיוון לפתרון יגיע בשבוע הבא.

בינתיים אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, בסוף הפוסט במקום המיועד לתגובה. או להתקשר אלינו בטלפון או במייל. שיהיה לכם שבוע נפלא ומחשבות מעניינות.
עודד ויערה בן אור
טלפון: 04-6369144
מייל: odedbo@ghi.org.il