לנגן עם שיטת אלכסנדר

חורף. קר. כשהייתי ילדה קטנה בקיבוץ, לא הייתה אפשרות להחזיק פסנתר בבית. היה פסנתר אחד בחדר האוכל או בבית התרבות ולשם הייתי הולכת לנגן.  האצבעות הקפואות שלי, שהיו מנגנות בחורף הקר של מעלה החמישה, נחרטו במערכת היחסים הדו-ערכית שלי עם הנגינה.

הנושא החדש שלנו הוא "לנגן עם שיטת אלכסנדר". זאת גם הייתה עבודת הגמר שלי, כשגמרתי שלוש שנות לימוד בבית הספר למורים של שמואל נלקן בירושלים.

הפעם נציג את הנושא בצורת שאלות ותשובות, כשהשאלות נובעות מבעיות מעשיות שעולות בזמן הנגינה, והתשובות אינן אלא כיווני הסתכלות, מחשבה ותהליכי עבודה.

וכאן, כמו בכל נושא ששיטת אלכסנדר נוגעת בו, מתחילים בגלל סיבה זו או אחרת  בעניין ספציפי ומגלים שההשלכות של הנושא והאפשרויות שהוא פותח הן הרבה יותר נרחבות ונוגעות כמעט לכל שטחי החיים.

סרטון הוידיאו שמוצג כאן בפוסט הוא קיצור של סרטון הוידיאו השלם, ולכן הנושאים מוגשים על קצה המזלג.

להלן השאלות וההתיחסויות אליהן:

 

שאלה 1.

 מה קורה בגוף בזמן הנגינה? אלו חלקים משתתפים ומה בעצם תפקידם? ממה נגרמים העיוותים? הכאבים?

 

התייחסות:

בהסתכלויות שלי על עצמי (סידרתי לי מערכת מראות כדי שאוכל להסתכל על עצמי בזמן הנגינה) גיליתי שכל פעם שאני מקישה על הפסנתר הראש נזרק לאחור בתנועה קטנה אמנם, אבל ברורה, הכתפיים מתכווצות ומעכבות את תנועת האצבעות. בסרטון המלא מספר שמואל נלקן – מנהל ביה"ס למורים לשיטת אלכסנדר בירושלים – על כאבים שמנעו ממנו לנגן והיו קשורים ישירות עם צורה מעוותת של נגינה. הוא מדבר על הנוקשות שניסה בכוח להתגבר עליה בעזרת אימונים, והיא רק גרמה לעיוותים ולנוקשויות נוספות, וכמובן גם לכאבים הרבה יותר חזקים, שבסופו הובילו לדלקות גידים ולכתף קפואה.

 

שאלה שנייה.

היכן נכנסת שיטת אלכסנדר? ה – Primery Control? ה – Inhibition? המחשבה? ידי המורה? למי הן מדברות?

התייחסות:

לשאלה זאת שלוש פנים:

א. שיטת אלכסנדר נכנסת למערכת הרגלים מבוססת, שנבנתה על הוראות שקיבל המנגן ממוריו; על נסיונותיו החוזרים ונשנים לבצע הוראות אלה, ועל העיוותים שנוצרו כתוצאה מהמפגש בין ההוראות לבין נסיונות הביצוע. אצלי נושא זה התבטא בהתכווצויות בכתפים שהתפתחו כתוצאה מהפחד להוציא צליל חזק מדי.

ב. כשמופיע המורה לשיטת אלכסנדר לתוך מערכת ההרגלים ….. בהקשר לכך, גיליתי אצלי שני שלבים: בהתחלה לא היה לי ברור למה עלי לשים לב? לתווים? לנגינה? לידיים של המורה? כשהתקדמתי קצת יותר השיטת אלכסנדר – היה לי נוח מאוד לסמוך על ידי המורה ועל הגוף שלי שיעבדו נכון בעוד אני עוסקת בנגינה.

ג. זה הפן היותר קשה. כשהמנגן נשאר לבדו מול כלי הנגינה – עליו להסתדר בין מערכת הרגלים קודמת, ידיעותיו ומיומנותו בשיטת אלכסנדר והיצירה אותה הוא מנגן.                לרשותו עומדת המחשבה הכיוונית בתוך הגוף והמיומנות שלו להפעיל מחשבה זאת.

שמואל נלקן אמר בראיון: "מערכת ההרגלים שלי לא נתנה לי לנגן בצורה שלא תהיה מעוותת. כאילו, עד שלא יצרתי את העיוותים האלה – לא יכולתי להזיז יד או אצבע ולא יכולתי להזיז את הקשת וללחוץ על המיתר ביד שמאל.(שמואל, כפי שרואים בסרטון, מנגן על צ'לו). ובמקרה שלי, כשהעיוות בנגינה היה גדול במיוחד והתוצאות גרועות במיוחד – הייתי צריך להחליט,לתקופות זמן ארוכות, לא להחשיב בכלל את התוצאה על הכלי. כלומר – הדבר הכי פחות חשוב הוא, מה שומעים כשאני מנגן. והדבר הכי חשוב הוא, ההנחיות ועוד פעם ההנחיות ומה שייצא – ייצא.

 לסיכום הפוסט הראשון בענייני נגינה ושיטת אלכסנדר – המשך השאלות והמשך כיווני המחשבה והפעולה בנושא שלנו, יבואו בפוסט הבא.                                           הרבה מאוד אנשים מנגנים, שרים, מציירים, רוקדים, מפסלים. ואם לא הם – אז בוודאי לוקחים הם את ילדיהם לחוגים כאלה. בכל החוגים למיניהם ובכל האומנויות למיניהם מירב תשומת הלב ניתנת לאוביקט עצמו: לנגינה, לריקוד, לפסל, לציור. אבל מה קורה בגוף בזמן שאני מנגנת? שרה? רוקדת,? מציירת? איפה נמצאת תשומת הלב שלי ביחס לגוף? ביחס לרגש,?  ביחס למחשבה?

שיטת אלכסנדר שבעזרתה אנחנו מנהלים נכון יותר את ה"פיקוד המרכזי" = Primary Control שומרת עלינו מכאבים, נוקשויות, דלקות פרקים וגידים וכל מה שמאיים עלינו בזמן ביצוע האומנות שלנו. אתם מוזמנים להשתתף בנושא בכל דרך טובה בעיניכם: סיפורים, הצעות, תמונות וכדומה. להתראות בפוסט הבא.

 

 

מודעות פרסומת

דרכה של שיטת אלכסנדר לליבו של אורי – נער בעל צרכים מיוחדים.

שיעור על השולחן לפי שיטת אלכסנדר

שיעור על השולחן לפי שיטת אלכסנדר

עודד – החצי האחד "עודד ויערה" – עובד באופן קבוע עם תלמידים מבית הספר "שפרירים", שהוא בית ספר לנערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים מכיתה ז' עד י"ב.

יש גם כיתות המשך י"ג ו – י"ד לאלה שרוצים להמשיך להישאר במסגרת.

עודד הוא המורה לשיטת אלכסנדר בבית הספר. משלל הסיפורים שבאמתחתו, הוא מספר בפוסט הנוכחי על אחד התלמידים שלו – אורי.                                    

הפוסט של עודד ושל אורי

 כאשר אני עובד עם נערים ונערות – בעלי צרכים מיוחדים – המשימה שלי היא, ללמד אותם את שיטת אלכסנדר. זוהי שיטת לימודית – טיפולית, או לחלופין – איך אפשר, ללא מאמץ, להשיג כושר גופני. בחברה שלנו כושר גופני הוא בעל חשיבות רבה מאוד והנערים והנערות, הבאים אלי, שמחים מאוד לקבל עזרה בכיוון זה.

הם לומדים – בעזרת חשיבה ותשומת לב – לשפר את היציבה שלהם כך, שהעמידה (הזקופה) שלהם מתארכת והישיבה (הזקופה) שלהם מתארגנת מבלי שהגב ייפול. וזה קורה מבלי להיות כבול למחשבה על כושר גופני באמצעים המקובלים, אלא לשים לב ש"הצוואר יהיה חופשי, כדי שהראש יבוא קדימה ולמעלה, כדי שהגב יתארך ויתרחב". (אלה הן הנחיות היסוד של שיטת אלכסנדר.)

איך עוזרת שיטת אלכסנדר לחניכים בעלי צרכים מיוחדים?

יש להדגיש ולומר שלחניכים שלי, בעלי הצרכים המיוחדים, זאת אחת האפשרויות הטובות לתת להם להתארגן. במיוחד לאלה המתקשים בשיווי משקל ובאיזון גופם – להתקדם ולהתפתח במשחקי כדור, ברכיבה על אופניים ובכל פעילות גופנית אחרת.

בנוסף – כפי שתקראו בסיפור על אורי – הארגון, הסדר והאיזון עובדים גם על המחשבה.

וכתוצאה מכך – פעולת הקריאה והכתיבה נלמדות ביתר קלות.

הסיפור של אורי

אורי היה תלמידי לשיטת אלכסנדר במשך 3 שנים, כשלמד בכתות: י' – י"א – י"ב. עבדנו יחד יפה מאוד. היה לנו כבוד אחד כלפי השני. אורי הקפיד להגיע לשיעור בזמן, על אף שהמרחק מביה"ס לחדר העבודה שלי הוא 10 – 15 דקות הליכה.

לא תמיד נענים בעלי הצרכים המיוחדים לכל נפלאות שיטת אלכסנדר, אבל עם אורי לא הייתה בעיה בכלל. הוא קיבל את ההנחיות, הבין אותן, הגיב עליהן כראוי גם בהליכה, גם בישיבה, גם ברכיבה על אופניים ובכל הפעילויות האחרות שעסקנו בהן.

אורי הוא דיסלקטי. לא קרא ולא כתב כל השנים. אלי הוא בא כי רצה לבוא, לאו דווקא בגלל הקריאה והכתיבה.

מה גרם לאורי לשנות את דעתו בעניין הקריאה והכתיבה

אחרי שנתיים עבודה איתי, החלטתי לנסות לשאול אותו בעניין הקריאה והכתיבה. התברר בשיחה, שכבר נעשו הרבה ניסיונות ללמד אותו, שנחלו כשלון ובמשך הזמן עוררו אצלו התנגדויות לא מעטות.

איתי הוא הסכים לנסות. ולהפתעתי – ללא קושי מיוחד – הוא התחיל לקרוא ולכתוב.

וכך, כתלמיד כתה י"ב הגיע – תוך מספר שבועות – מחוסר מובהק בקריאה וכתיבה לרמה של קריאה רהוטה וכתיבה סבירה. כשהייתי שואל אותו אם לא היה רוצה לקרוא ספר או עיתון – היה עונה, שלא מעניין אותו.

הוא רצה להתגייס (ובסוף י"ב –גויס) לצבא, אבל לא קשר את הצורך בקריאה ובכתיבה לאפשרות לקבל תפקיד יותר מעניין בצבא. הסיבה, שהסכים והצליח לפרוץ  את מחסום ההתנגדות, הייתה היכולת שלו ושלי ליצור קשר חזק, בעזרתה הנדיבה של שיטת אלכסנדר.