דרכה של שיטת אלכסנדר לליבו של אורי – נער בעל צרכים מיוחדים.

שיעור על השולחן לפי שיטת אלכסנדר

עודד – החצי האחד "עודד ויערה" – עובד באופן קבוע עם תלמידים מבית הספר "שפרירים", שהוא בית ספר לנערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים מכיתה ז' עד י"ב.

יש גם כיתות המשך י"ג ו – י"ד לאלה שרוצים להמשיך להישאר במסגרת.

עודד הוא המורה לשיטת אלכסנדר בבית הספר. משלל הסיפורים שבאמתחתו, הוא מספר בפוסט הנוכחי על אחד התלמידים שלו – אורי.                                    

הפוסט של עודד ושל אורי

 כאשר אני עובד עם נערים ונערות – בעלי צרכים מיוחדים – המשימה שלי היא, ללמד אותם את שיטת אלכסנדר. זוהי שיטת לימודית – טיפולית, או לחלופין – איך אפשר, ללא מאמץ, להשיג כושר גופני. בחברה שלנו כושר גופני הוא בעל חשיבות רבה מאוד והנערים והנערות, הבאים אלי, שמחים מאוד לקבל עזרה בכיוון זה.

הם לומדים – בעזרת חשיבה ותשומת לב – לשפר את היציבה שלהם כך, שהעמידה (הזקופה) שלהם מתארכת והישיבה (הזקופה) שלהם מתארגנת מבלי שהגב ייפול. וזה קורה מבלי להיות כבול למחשבה על כושר גופני באמצעים המקובלים, אלא לשים לב ש"הצוואר יהיה חופשי, כדי שהראש יבוא קדימה ולמעלה, כדי שהגב יתארך ויתרחב". (אלה הן הנחיות היסוד של שיטת אלכסנדר.)

איך עוזרת שיטת אלכסנדר לחניכים בעלי צרכים מיוחדים?

יש להדגיש ולומר שלחניכים שלי, בעלי הצרכים המיוחדים, זאת אחת האפשרויות הטובות לתת להם להתארגן. במיוחד לאלה המתקשים בשיווי משקל ובאיזון גופם – להתקדם ולהתפתח במשחקי כדור, ברכיבה על אופניים ובכל פעילות גופנית אחרת.

בנוסף – כפי שתקראו בסיפור על אורי – הארגון, הסדר והאיזון עובדים גם על המחשבה.

וכתוצאה מכך – פעולת הקריאה והכתיבה נלמדות ביתר קלות.

הסיפור של אורי

אורי היה תלמידי לשיטת אלכסנדר במשך 3 שנים, כשלמד בכתות: י' – י"א – י"ב. עבדנו יחד יפה מאוד. היה לנו כבוד אחד כלפי השני. אורי הקפיד להגיע לשיעור בזמן, על אף שהמרחק מביה"ס לחדר העבודה שלי הוא 10 – 15 דקות הליכה.

לא תמיד נענים בעלי הצרכים המיוחדים לכל נפלאות שיטת אלכסנדר, אבל עם אורי לא הייתה בעיה בכלל. הוא קיבל את ההנחיות, הבין אותן, הגיב עליהן כראוי גם בהליכה, גם בישיבה, גם ברכיבה על אופניים ובכל הפעילויות האחרות שעסקנו בהן.

אורי הוא דיסלקטי. לא קרא ולא כתב כל השנים. אלי הוא בא כי רצה לבוא, לאו דווקא בגלל הקריאה והכתיבה.

מה גרם לאורי לשנות את דעתו בעניין הקריאה והכתיבה

אחרי שנתיים עבודה איתי, החלטתי לנסות לשאול אותו בעניין הקריאה והכתיבה. התברר בשיחה, שכבר נעשו הרבה ניסיונות ללמד אותו, שנחלו כשלון ובמשך הזמן עוררו אצלו התנגדויות לא מעטות.

איתי הוא הסכים לנסות. ולהפתעתי – ללא קושי מיוחד – הוא התחיל לקרוא ולכתוב.

וכך, כתלמיד כתה י"ב הגיע – תוך מספר שבועות – מחוסר מובהק בקריאה וכתיבה לרמה של קריאה רהוטה וכתיבה סבירה. כשהייתי שואל אותו אם לא היה רוצה לקרוא ספר או עיתון – היה עונה, שלא מעניין אותו.

הוא רצה להתגייס (ובסוף י"ב –גויס) לצבא, אבל לא קשר את הצורך בקריאה ובכתיבה לאפשרות לקבל תפקיד יותר מעניין בצבא. הסיבה, שהסכים והצליח לפרוץ  את מחסום ההתנגדות, הייתה היכולת שלו ושלי ליצור קשר חזק, בעזרתה הנדיבה של שיטת אלכסנדר.