לנגן עם שיטת אלכסנדר

חורף. קר. כשהייתי ילדה קטנה בקיבוץ, לא הייתה אפשרות להחזיק פסנתר בבית. היה פסנתר אחד בחדר האוכל או בבית התרבות ולשם הייתי הולכת לנגן.  האצבעות הקפואות שלי, שהיו מנגנות בחורף הקר של מעלה החמישה, נחרטו במערכת היחסים הדו-ערכית שלי עם הנגינה.

הנושא החדש שלנו הוא "לנגן עם שיטת אלכסנדר". זאת גם הייתה עבודת הגמר שלי, כשגמרתי שלוש שנות לימוד בבית הספר למורים של שמואל נלקן בירושלים.

הפעם נציג את הנושא בצורת שאלות ותשובות, כשהשאלות נובעות מבעיות מעשיות שעולות בזמן הנגינה, והתשובות אינן אלא כיווני הסתכלות, מחשבה ותהליכי עבודה.

וכאן, כמו בכל נושא ששיטת אלכסנדר נוגעת בו, מתחילים בגלל סיבה זו או אחרת  בעניין ספציפי ומגלים שההשלכות של הנושא והאפשרויות שהוא פותח הן הרבה יותר נרחבות ונוגעות כמעט לכל שטחי החיים.

סרטון הוידיאו שמוצג כאן בפוסט הוא קיצור של סרטון הוידיאו השלם, ולכן הנושאים מוגשים על קצה המזלג.

להלן השאלות וההתיחסויות אליהן:

 

שאלה 1.

 מה קורה בגוף בזמן הנגינה? אלו חלקים משתתפים ומה בעצם תפקידם? ממה נגרמים העיוותים? הכאבים?

 

התייחסות:

בהסתכלויות שלי על עצמי (סידרתי לי מערכת מראות כדי שאוכל להסתכל על עצמי בזמן הנגינה) גיליתי שכל פעם שאני מקישה על הפסנתר הראש נזרק לאחור בתנועה קטנה אמנם, אבל ברורה, הכתפיים מתכווצות ומעכבות את תנועת האצבעות. בסרטון המלא מספר שמואל נלקן – מנהל ביה"ס למורים לשיטת אלכסנדר בירושלים – על כאבים שמנעו ממנו לנגן והיו קשורים ישירות עם צורה מעוותת של נגינה. הוא מדבר על הנוקשות שניסה בכוח להתגבר עליה בעזרת אימונים, והיא רק גרמה לעיוותים ולנוקשויות נוספות, וכמובן גם לכאבים הרבה יותר חזקים, שבסופו הובילו לדלקות גידים ולכתף קפואה.

 

שאלה שנייה.

היכן נכנסת שיטת אלכסנדר? ה – Primery Control? ה – Inhibition? המחשבה? ידי המורה? למי הן מדברות?

התייחסות:

לשאלה זאת שלוש פנים:

א. שיטת אלכסנדר נכנסת למערכת הרגלים מבוססת, שנבנתה על הוראות שקיבל המנגן ממוריו; על נסיונותיו החוזרים ונשנים לבצע הוראות אלה, ועל העיוותים שנוצרו כתוצאה מהמפגש בין ההוראות לבין נסיונות הביצוע. אצלי נושא זה התבטא בהתכווצויות בכתפים שהתפתחו כתוצאה מהפחד להוציא צליל חזק מדי.

ב. כשמופיע המורה לשיטת אלכסנדר לתוך מערכת ההרגלים ….. בהקשר לכך, גיליתי אצלי שני שלבים: בהתחלה לא היה לי ברור למה עלי לשים לב? לתווים? לנגינה? לידיים של המורה? כשהתקדמתי קצת יותר השיטת אלכסנדר – היה לי נוח מאוד לסמוך על ידי המורה ועל הגוף שלי שיעבדו נכון בעוד אני עוסקת בנגינה.

ג. זה הפן היותר קשה. כשהמנגן נשאר לבדו מול כלי הנגינה – עליו להסתדר בין מערכת הרגלים קודמת, ידיעותיו ומיומנותו בשיטת אלכסנדר והיצירה אותה הוא מנגן.                לרשותו עומדת המחשבה הכיוונית בתוך הגוף והמיומנות שלו להפעיל מחשבה זאת.

שמואל נלקן אמר בראיון: "מערכת ההרגלים שלי לא נתנה לי לנגן בצורה שלא תהיה מעוותת. כאילו, עד שלא יצרתי את העיוותים האלה – לא יכולתי להזיז יד או אצבע ולא יכולתי להזיז את הקשת וללחוץ על המיתר ביד שמאל.(שמואל, כפי שרואים בסרטון, מנגן על צ'לו). ובמקרה שלי, כשהעיוות בנגינה היה גדול במיוחד והתוצאות גרועות במיוחד – הייתי צריך להחליט,לתקופות זמן ארוכות, לא להחשיב בכלל את התוצאה על הכלי. כלומר – הדבר הכי פחות חשוב הוא, מה שומעים כשאני מנגן. והדבר הכי חשוב הוא, ההנחיות ועוד פעם ההנחיות ומה שייצא – ייצא.

 לסיכום הפוסט הראשון בענייני נגינה ושיטת אלכסנדר – המשך השאלות והמשך כיווני המחשבה והפעולה בנושא שלנו, יבואו בפוסט הבא.                                           הרבה מאוד אנשים מנגנים, שרים, מציירים, רוקדים, מפסלים. ואם לא הם – אז בוודאי לוקחים הם את ילדיהם לחוגים כאלה. בכל החוגים למיניהם ובכל האומנויות למיניהם מירב תשומת הלב ניתנת לאוביקט עצמו: לנגינה, לריקוד, לפסל, לציור. אבל מה קורה בגוף בזמן שאני מנגנת? שרה? רוקדת,? מציירת? איפה נמצאת תשומת הלב שלי ביחס לגוף? ביחס לרגש,?  ביחס למחשבה?

שיטת אלכסנדר שבעזרתה אנחנו מנהלים נכון יותר את ה"פיקוד המרכזי" = Primary Control שומרת עלינו מכאבים, נוקשויות, דלקות פרקים וגידים וכל מה שמאיים עלינו בזמן ביצוע האומנות שלנו. אתם מוזמנים להשתתף בנושא בכל דרך טובה בעיניכם: סיפורים, הצעות, תמונות וכדומה. להתראות בפוסט הבא.